טקס החינה מהווה בסמליות את המסירה של הכלה לידי החתן, לכל עדה יש מנהגים שונים לביצוע הטקס ועם המנהגים גם תלבושות שונות. התלבושות לרוב מציינות ומסמלות את הפולקלור של העדה בה נערך הטקס כאשר לכל עדה יש את המאפיינים שלה הן בלבוש והן במאכלים. המוכרת והבולטת שבתלבושות לחינה היא כמובן עדת המרוקאים, החל בכפתן הצבעוני ססגוני וכלה בעיטורי הזהב שמטרתם להראות לכלה את הצבעוניות והעושר שטמונים בחיי הנישואין. גם בעדה התימנית יש סמליות רבה לתלבושות הנבחרות לחינה החל מהחיתול איתו עוטפים את ראש הכלה ועד לסט שלישי של בגדים, החיתול מסמל את הברכה לפוריות, התכשיטים מסמלים את יופי הנישואים בצד העול שבם במהלך הטקס הכלה מחליפה בגדים לצורכי הריקודים בגדים צבעוניים שמסמלים את החן והיופי שבחיי הזוגיות ובשלב השלישי הכלה עוטה בגדים כפריים פשוטים שמסמלים את העובדה שמן העפר באנו ואליו גם נשוב. צווארה של הכלה עוטה צמח שדאב ושום למניעת עין הרע.

סמליות הרבה ומעבר

על מנת להדגיש ולציין את הסמליות הרבה שקיימת ונבדלת בין הטקסים השונים ניתן ללמוד מהתלבושות לחינה ההודית, בטקס זה משתלבים לא מעט סמלים ואמונות שכל מטרתן הו לגרום לכלה ולחתן להבין עד כמה הם אהובים על כולם ועד כמה כולם אוהבים אתם בחזרה. חלק מסמלי התלבושות לחינה הודית הם התלבושות המיוחדות שנתפרות במיוחד לערב זה, הגוונים הירוקים שמשמעותן בריאות, הצלחה וצמיחה שמודגשים ב"סרי" המיוחד והתכשיטים שכולם מאבני קריסטל ירוקות נגד עין הרע. על ראשי החתן והכלה מניחים כתרים עשויים כסף טהור, הסמליות היא לשפע והצלחה. טקס החינה עצמו גם הוא מלווה בסמלים מיוחדים כגון מריחת החינה על האצבעות המיועדו לטבעות, זריקת אורז כסמליות לשפע. מבין כל העדות השונות, והדמיון בטקסיות שכולל את מריחת החינה, התלבושות והמאכלים החינה ההודית הי הססגונית ביותר מבחינת תלבושות לחינה, כל פריט לבוש נבחר בקפידה וכל צבע מסמל דבר אחר, השילוב של כל הצבעים יחד בתלבושות לחינה מביא את האירוע למופע ססגוני ומיוחד.

המקורות לתלבושות לחינה

בעבר הרחוק בכל עדה הייתה מסורת של תלבושות לחינה שהוכתבה עוד מימים ימימה, אלו היו מנהגים שהורשו מדור לדור, אולם כיום ישנם לא מעט מנהגים שלא מיושמים או מיוצגים בסמליות, את התלבושות ואת הצבעים עדיין משמרים מכיוון שאלו מוווים את היסוד לברכות ולאיחוליםם של החתן והכלה. הדגשים שניתנים על בטקסים כמוהם כמו הדגשים על התלבושות ממש כמו הכפתן המרוקאי או הסרי ההודי, ככל שנצמדים יותר למסורת כך הברכה וההצלחה הופכים להיות יותר בעלי משמעות. את התלבושות המסורתיות נוהגים ללבוש בהתאם לעדה ולמסורת כך בדיוק עבור עדות התימנים או עבור הבוכרים או כל עדה אחרת והסיבה היא לשמר ולשמור את הטקסיות והייחודיות של התלבושות לחינה.