כאשר אנו שומעים את המילה חינה אנו מקשרים אותה באופן מיידי לאותו טקס מוכר, ססגוני ומלא צבעים שמתקיים לפני החתונה, המטרה העיקרית של טקס החנה היא לציין את המעבר בין חיי היחיד לחיי הזוגיות. ממש כמו טקס הבר מצווה שמציין מעבר מילדות לבגרות שבו הנער מקבל על עצמו את חוקי התורה לקיימם. מקורות החינה הגיעו ממקבץ של עמים שונים במזרח התיכון, הודו, ואפריקה. אחד מהאלמנטים המרכזיים שבטקס החינה הוא מריחת משחה על כפות הידיים שצבעה אדום – כתום. החומר המיוחד הזה מופק מצמח החינה או בשמו המקורי " כופר לבן ". צמח הכופר – חינה שימש ומשמש עדיין לצביעת צמר, ציורי גוף וצביעת השיער. אלו הם המאפיינים המרכזיים של חגיגה, שמחהה ואושר. טרם האירוע מתקשטים החוגגים בציורי גוף שכולם ממקורות החינה. טעות רווחת בקרב אנשים שיש חינה לבנה, טעות יסודית זו נובעתת מחוסר היכרות עם הצמח המקורי ששמו " כופר לבן ", אולם צבע החינה הוא אדום או שחור, האדום כידוע הינו הצבע הנפוץ ביותר.

שימושים שונים במשחת החינה

מעבר להיות החינה אלמנט מרכזי בטקסי הטרום חתונה יש למשחה הצבעונית שימושים רבים נוספים. אחד השימושים המוכרים והנפוצים ביותר הוא שימוש על גוף האדם בתצורות שונות, הסיבה היא שצמח החינה – כופר מכיל חלבון קרטין, מהסיבה הזו יש קשר הדוק עם שיער, ציפורניים ועור שבכולם ישנו את אותו קרטין, אבקת החינה מיוצרת מעלי הצמח שבו הריכוז הגבוה ביותר בחוד העלה, תוך ערבוב עם מים מתקבל מרקם דמוי בוץ שאותו מורחים על חלקי הגוף השונים. השימוש העיקרי והיעיל ביותר הוא לצביעת שיער, היעילות של החומר כל כך טובה שעבור שיער באורך בינוני נדרשת כמות של כ 200 גרם אבקה. לתערובת מוסיפים שמן זית, תה חזק, ביצה, סומק ועוד מרכיבים שונים לצורכי הדגשת הצבע האדום או החום, ישנם מספר מתכונים שכל אחר קשור לעדה או למסורת אחרת.

סוגי וסגנונות שונים בהתאם לעדות שונות

לכל עדה יש את המנהגים והטקסים שלה שסוגננו עם השנים והדורות, בין הטקסים נמנים גם החינות שמטרתן לפי כל עדה ומסורת לציין בסמליות שינוי מעמד. טקס הודי מסמל את פרידתה של הבת מהאם, התערובת כביכול מכילה את דמעות האם, לעומת זאת הטקס התימני במקור אורך כשבוע שלם על ראש הכלה עוטים חיתול בד כסמל לפוריות, על צווארה תכשיטי זהב כבדים שלהם 2 סמלים, סמל עול הנישואין וסמל יופי הדרך המשותפת. חינה מרוקאית נחגגת יום לפני החתונה, בנות המשפחה מלוות את הכלה למקווה תוך כדי ריקוד ושירים. הטקס המרוקאי מאופיין ב " כפתן " כלומר לנשים שמלות מבדים יקרים, צבעוניים ומבריקים וכך גם לגברים לשניהם הבדים רקומים במגוון אלמנטים מוזהבים שמעידים על יוקרת האירוע ומעמדו.